<h1>ראבי"ה סימן אלף פ"ד</h1>
<h2>דף מא.</h2>
אין שוחטין לא לתוך הימים ולא [לתוך נהרות ולא] לתוך הכלים אבל שוחט הוא לתוך האוגן של מים ובספינה על גבי כלים. אין שוחטין על גבי גומא אבל עושה גומא בתוך ביתו ושוחט עליה כדי שיכנס בתוכה הדם ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין. ואמרינן מאי שנא לתוך ימים דלא [ד]אמרינן לשרא דימא קשחיט, לתוך האוגן של מים נמי נימא לבבואה דידיה קא שחיט אמר רבא בעכורין שנו.
אין שוחטין לתוך הגומא אבל עושה גומא בתוך ביתו והא אמרת אין שוחטין לגומא כלל [וכו' אמר רבא ה"ק אין שוחטין לגומא כל עיקר] והרוצה לנקר חצירו כיצד הוא עושה יעשה מקום חוץ לגומא ושוחט ודם שותת ויורד לגומא ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין. יש שפסקו דבזמן הזה דלא רגילין מינין בכך, אפילו בפרהסיא שוחטין לגומא וכן פסק רבינו שמשון בן הרב רבי יוסף.
תניא בתוספתא (פ"ב ה"ו) שוחט אדם בכלי בתוך ביתו שלא יטנף את ביתו. ורבינו שלמה פי' שוחט אדם בראש הגג ומקבל בכלי דליכא חשד דהכל יודעין שהוא מקבלו כדי שלא יטנף את גגו וכו' הלכה השוחט בלילה (י"ג ע"ב). ואע"ג דתניא (מ"א ע"ב) היה מהלך בספינה ואין לו מקום לשחוט מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט ודם שותת ויורד על דופני הספינה, התם ליכא היכירא כולי האי שאין מקפידין כולי האי לנקר. ותו בספינה על גבי הכלים אבל בכלים לא. וחצר ובית, דין אחד להן דמקפיד אדם לנקרם שהוא קבוע לדור בהם וגם בני העיר נכנסים שם אצלו מה שאין כן בספינה.
<h2>דף פג:</h2>
ואם הוא שוחט חיה או עוף ראוי לו להזמין העפר ואפילו שחט עוף הפורח על יד חץ בדוק כדאמרינן (ל"א ע"א) דמזמן לה לכולא בקתא כדר' זירא דאמר (פ"ג ע"ב) השוחט צריך עפר למטה ועפר למעלה שנאמר וכסהו בעפר, פי' ב' עפר. ובהילכות כיסוי (סימן א' פ"ח) נרחיב בדבר.
